"החקלאות היא לא רק חלק ערכי ומעשי מהאתוס הציוני ולא רק מסורת חשובה שעוברת מדור לדור. היא בראש ובראשונה בסיס לביטחון תזונתי עבור מדינה קטנה שאינה יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה ביבוא בלבד. אני קוראת לשר החקלאות ולממשלת ישראל – במקום לתמוך ביצרנים זרים וביבואנים, הגדילו את התמיכה ביצרנים המקומיים, הגבילו את פערי התיווך ושמרו על האינטרס הלאומי"
החקלאות היא לא רק חלק ערכי ומעשי מהאתוס הציוני ולא רק מסורת חשובה שעוברת מדור לדור. היא בראש ובראשונה בסיס לביטחון תזונתי עבור מדינה קטנה שאינה יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה ביבוא בלבד. הרפורמה שמתכננת הממשלה לפיה הורדת המחיר לצרכן תתבצע ע"י פתיחת השוק לתחרות באמצעות יבוא ללא מכס, תפגע פגיעה אנושה ביצרנים המקומיים ותחסל את מקור פרנסתן של אלפי משפחות.
כוונת משרדי האוצר והחקלאות להכניס לחוק ההסדרים את הרפורמה בענף החקלאות כדרך להילחם ביוקר התוצרת המקומית לצרכנים היא הרסנית, חסרת אחריות ומסוכנת. ביטול והורדת מכסים ליבואנים, ללא ביטול מקביל של המע"מ לחלק מהיצרנים המקומיים כגון בעלי הלולים, משמעותם נזק קטלני לחקלאות שלנו, זו המבטיחה לא רק פרנסה לאלפי משפחות אלא גם את מחסן המזון של מדינה קטנה ומבודדת, אשר כפי שאנו יודעים בעידן הקורונה ובתקופות של מתח בטחוני יכולה למצוא עצמה מנותקת מאפשרויות יבוא סדיר.
לא החקלאים שלנו, העובדים את אדמותיהם בנגב, בגליל ובכל גבולותיה של הארץ, הם האשמים במחיר לצרכן אלא פערי התיווך החמדניים. פערי התיווך אינם אגדה ואינם מיתוס כפי שמנסים גורמים בעלי עניין לטעון.
יצרני הביצים שאינם זכאים לפטור ממע"מ, מוכרים ביצה ב-40 אגורות לרשתות השיווק, אך הצרכן משלם עליה שקל אחד. את פער התיווך העצום על כל ביצה גוזרות רשתות השיווק. כיצד יוכל היצרן המקומי להתמודד כעת גם עם ייבוא ביצים ללא מכס, כאשר המדינה אינה מאזנת את הגזירה עם ביטול מקביל של מע"מ על תוצרתו? המצב דומה גם בענפי חקלאות אחרים.
ניסיון השנים האחרונות הוכיח כי כאשר גוזרי הקופון הם מלכתחילה המתווכים ולא היצרנים, פתיחת השוק ליבוא לא הוזילה את המחיר לצרכן. המתווכים פשוט הגדילו את רווחיהם, והיצרנים המקומיים אשר ממילא מוכרים את תוצרתם במחיר נמוך, לא יכלו עוד לעמוד בתחרות.
החקלאות אינה רק עוגן לביטחון תזונתי ומקור פרנסה, חקלאות היא גם שיקול לאומי! מראשית הקמתה של מדינת ישראל, גילמה החקלאות ערכים של התיישבות עובדת בגבולותיה, כזו המחוברת לאדמת הארץ, נוכחת בה ושומרת עליה.
חיסול החקלאות בפריפריה יביא לשינוי דמוגרפי הרסני, כאשר במקום למשוך אוכלוסייה חזקה ויצרנית לגליל ולנגב אנו נבריח אותה הרחק. וכאשר המדינה אינה משקיעה במקביל בפיתוח תעשייה ותעסוקה בפריפריה, חקלאי ותיק אשר מפעל חייו חוסל, לא יוכל לעשות הסבה מקצועית ולמצוא מקור קיום חלופי. את ילדיו כבר לא יוכל לשכנע להישאר ולהקים את ביתם בנגב ובגליל.
כולנו בעד הורדת המחיר לצרכן. גם אנחנו צרכנים שרוצים לקנות ירקות, פירות, ביצים וחלב במחירים הוגנים. אך הדרך לשם צריכה להיסלל באמצעות הסדרה מושכלת, יסודית, המאתרת את מקור הבעיה ומטפלת בו באמצעות תהליכי עבודה מעמיקים וללא קיצורי דרך חסרי אחריות.
איש מאיתנו לא רוצה לראות את הגליל המערבי מתרוקן משדותיו, מטעיו, לוליו ועדריו. איש מאיתנו לא רוצה לראות אלפי משפחות צונחות מתחת לקו העוני לאחר שמפעל חייהן, שטחים חקלאיים העוברים מדור לדור ומעובדים בחריצות מזה שנים, מחוסל באבחת רפורמה נמהרת.
אני קוראת לשר החקלאות ולממשלת ישראל – במקום לתמוך ביצרנים זרים וביבואנים, הגדילו את התמיכה ביצרנים המקומיים, הגבילו את פערי התיווך ושמרו על האינטרס הלאומי.
צילום: תומס סולינסקי