בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע שהרמת משאות כבדים בדרך של שגרה מהווה אירוע של מיקרוטראומה והכיר בתובע כנפגע בתאונת עבודה. התובע ייוצג על ידי עו"ד אושרה קידר ממשרד פייל ושות'.
מיקרוטראומה הוא מסוג האירועים הביטוחיים שאף אחד לא אוהב לכסות. לא חברות הביטוח ולא הביטוח הלאומי. מדובר למעשה בתאונות מתמשכות ברצף כאשר כל ארוע לכשעצמו אינו מספיק טראומטי ועוצמתי על מנת לייצר נזק אולם אוסף כל האירועים יחד מייצר את הנזק הגופני לנפגע. נהוג לדמות אירוע של מיקרוטראומה לטיפות מים שנוטפות במשך זמן רב על סלע. כל טיפה לבדה לא תגרום נזק ולא תשאיר פגם בסלע אבל אוסף הטיפות הנופלות על הסלע לאורך שנים יגרמו בסופו של דבר להרס הסלע והתפוררותו.
הסוגיה של מיקרוטראומה הובאה בפני בית הדין האזורי בעינין של מר שמחה בנימין שייוצג על ידי עורכת הדין אושרה קידר ראש מחלקת ביטוח לאומי במשרד פייל ושות' .
התובע, יליד 1977, קצב בהכשרתו החל לעבוד בגיל 16, ביקש להכיר בפגיעה בכתפיים, צוואר ועמ"ש כפגיעה בעבודה עפ"י תורת המיקרוטראומה. במסגרת שגרת עבודתו ביצע התובע פעולות חוזרות של הרמת משאות תוך כיפוף הגב, נשיאת משקל תוך הרמת ידיים מעל לגובה הכתפיים ודחיסה למכונת בשר תוך הפעלת מאמץ בעבודה עם מכונות רוטטות ומרעישות. הפעולות הנ"ל בוצעו, מדי יום, לאורך פרקי זמן משמעותיים במשך שנים .
התובע ביקש להיות מוכר על ידי הביטוח הלאומי כנפגע מיקרוטראומה והביטוח הלאומי סרב בטענה שהפעולות שהתובע מבצע במהלך עבודתו אינן מהווה חזרה מעגלית וזהה שעונה על ההגדרה של מיקרוטראומה. וכל פעולה של הרמה או נשיאה שונה מקודמתה.
בית הדין לא השתכנע מטענות הביטוח הלאומי וקבע כי התובע ביצע פעולות של הרמת משאות כבדים ביותר בחלק ניכר משעות עבודתו, מדי יום, בפרקי זמן קבועים וארוכים , תוך הרמת המשאות מעל לגובה הכתף וכי אין מקום לקבוע כי מדובר בתנועות בעלות אופי שונה ומשתנה.
בית הדין הכיר בטענותיה של עורכת דין קידר ומשכך, הכיר בליקוייו הרפואיים של התובע , ובנוסף, פסק הוצאות לטובת התובע.
(תיק : בל 51476-03-16).